וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע. (בראשית י, יט).
העיר לשע הנזכרת כאן כקצה הגבול הדרומי מזרחי של ארץ כנען, אין לה מקבילה בתנ"ך. במדרש רבה ובירושלמי פ"ק דמגילה וכן בתרגום המיוחס ליונתן נקראת היא "קלדה" או "קלדהי", משמע כאילו נכתב "קלשע".
באופן מקביל למדי, ארבעת הערים הנזכרות עימה – סדום ועמורה אדמה וצביים, נמנות באופן קבוע בסדר דומה עם העיר "צער". בפרשת לך לך כשבוחר לוט למושב את ערי הככר נזכרת צער בקצה ככר הירדן: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר (יג, י). כן הוא לאחר מכן במלחמת המלכים: עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צביים צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר (יד, ב). גם בפרשת וזאת הברכה (דברים לד, ג) כשהראה הקב"ה למשה את הארץ נאמר: וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. צער היא קצה ככר הירדן.
השם "צער" מפורש כי הוא שם מאוחר שניתן לה לאחר הפיכתה של סדום, על שם בקשתו של לוט: הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר. (יט, כ – כב). אולם שמה המקורי אינו ברור.
לוט קורא לה "מצער". אם אכן זהו שמה, מה רואה התורה צורך לספר כי שמה הנוכחי הוא גלגול של השם הראשון, וגם לאיזה צורך חזר לוט ושנה את שמה , היה לו לבקש בקצרה "הנה נא מצער קרובה לנוס שמה אמלטה נא שמה ותחי נפשי". ואכן פירשו חכמינו במדרש ובמסכת שבת (י:) כי היתה זו תפילתו ובקשתו של לוט להציל את העיר הצעירה והזעירה, שישיבתה מועטת ועוונותיה מועטים.
שם נוסף מצינו לה במלחמת המלכים – בלע היא צער. רש"י ועוד ראשונים פירשו כי בלע הוא שם העיר. ואכן יש שהבינו כי זהו שמה המקורי. כך כותב ר"י בכור שור (בראשית יט, כב): "על כן קרא שם העיר צוער – כי עד שם היה שמה בלע, ולפיכך הוא אומר ומלך בלע היא צוער, שנקראת צוער לאחר זמן" . אולם במדרש שם זה נדרש ע"ש שנתבלעו דיוריה, או שהיתה ראויה שתבלע דיוריה, בדומה לשמות המלכים הנזכרים בפסוק זה שנדרשו לגנאי.
עולה כי "מצער" הוא תיאור בעלמא של העיר. אולם ישנה תמיהה קלה כיצד תיאור שאינו כינוי הופך לשמה של העיר "צוער".
השם הנוסף "בלע", לדרכו של רש"י הוא שם העיר ויתכן כי הוא השם המקורי, ואילו לדברי המדרש "בלע" הוא כינוי לגנאי, ואת שמה לא ידענו.
נדמה כי לעיתים הפשט נדרש אל הרמז.
ברצוני להציע כי מסתבר שלשע הוא אכן שמה המקורי, דבר הגיוני לאור זאת שהוא השם הקדום הנזכר בפרשת נח אחר המבול, עשרה דורות קודם דורו של אברהם. לעומת זאת, הן "מצער" והן "בלע" הם כינויים לעיר המשמרים את שמה המקורי על דרך הרמז. "מצער" – בגימטריא 400 כמנין "לשע". "בלע" – שווה באותיותיה למילה "לשע" בהיפוך האות שי"ן בבי"ת לפי סדר א"ת ב"ש. כלומר, שמה המקורי עובר שינוי או מקבל כינוי המשמר את האותיות או את הערך המספרי של השם המקורי.
משכך, כשכופל לוט את השם מצער, "הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, אמלטה נא שמה הלא מצער היא ותחי נפשי", תחילה קורא הוא את שם העיר בכינוי – והיא מצער, כלומר שמה לשע כולל את משמעה כ"מצער", ומשום כך יכול הוא לבקש רחמים עליה מעצם היותר צעירה בעוונות – "הלא מצער היא".
אם אכן מצער זהו כינויה של העיר ולא רק תיאור, מובן כי ראוי שתקרא מעתה צוער, שהרי שם זה הוא שהעמיד אותה לשלל.

אציין, כי רבינו מאיר שמחה הכהן זצ"ל העיר ב"משך חכמה" על היעדרה של צוער מרשימת הערים בפרשתנו, ולהנ"ל היא אכן נזכרת בשמה המקורי.